מיי
מה זה להיות מאמאומנה?
להיות מאמאומנה זה לקבל עטלפה גורה שכל הכנף שלה מרוסקת ולראות אותה כואבת ולכאוב איתה ובכלל לא לדעת אם כשאקום בבוקר היא עוד תחיה.להיות מאמאומנה זה לדאוג פעמיים (לפחות) ביום שהיא תקבל את התרופות שלה במרווחים הנכונים ובמינונים הנכונים. וזה קשה כי הם כל כך קטנים שכל שינוי הכי קטן משנה. וזה לדאוג שיש פירות, ואת הפירות הנכונים כי כל עטלף אוהב פירות אחרים.
להיות מאמאומנה זה לקרוא לה בשם רוזה ולדעת שהיא קשה עם כולם ומנסה לנשוך את כולם שאפילו נורה קוראת לה טרוריסטית אבל היא הבייבי שלי, במשך חצי שנה אני האמא שלה.
להיות מאמאומנה זה לקבל ממנה ליקוקים ואהבה והמון חוסר שינה כי היא כל הזמן רוצה להיות לידך אז היא מטפסת עם הכנף המרוסקת ומתמקמת בשקע בין הכתפיים לצוואר כי חם ונעים שם אבל את כל כך מפחדת למעוך אותה בשינה שאת לא ישנה.
להיות מאמאומנה זה לאהוב כל כך שצריך גם לשחרר ואחרי חצי שנה מגיעים לבית מחסה בהבנה שלטבע היא לא תשוב אבל יש לה להקה חדשה ומדהימה. וזה כמו לשחרר את הילד שלך לגן בפעם הראשונה ולראות איך הוא מסתדר עם שאר הילדים.
וזה לבקר אותה אחר כך.
וזה לאהוב אותה לתמיד.
רוזה שלי, רוזעלך המשוגעת הייתה אצלי חצי שנה אחרי שהגיעה עם שברים פתוחים והמון מוגלה, היא עברה לבית מחסה לחיים חדשים ומדהימים עם צלקות ואי יכולת לעוף אבל עם ידיעה שיש מי שידאג לה.
Mae
What is it like to be a foster mom?
To be a foster mom is to get a bat baby who's wing is all smashed, and see her hurt, and hurt with her, not even knowing if she'll be alive when I get up in the morning. To be a foster mom is to make sure (at least) twice a day that she takes her medicines at the right time and in the right dosage. And it's hard because they are so little that every small change matters.
And it's to make sure there's fruit, and find the right kind because each bat like a different kind of fruit.
To be a foster mom is to name her Rosa and know that she's difficult with everyone and tries to bite everyone that even Nora calls her a terrorist but she's my baby, and for six months I am her mother.
To be a foster mom is to receive kisses and love and almost no sleep because she wants to be with you all the time, so she climbs with her smashed wing and snuggles in the space between your neck and your shoulders because it's warm and cozy in there, but you're so scared of squashing her in your sleep that you don't fall asleep at all.
To be a foster mom is to love her so much that you also need to let go and after six months you arrive at the sanctuary, knowing that she can't go back to nature, but she has a new amazing pack. And it's like sending your child to kinder garden for the first time and check if they're getting along with the other kids.
And it's to visit her after.
And love her forever.
My Rosa, crazy 'Rosalach' was with me for six months after arriving with open bone fractures and a lot of pus, she moved to the sanctuary for a new amazing life, with scars an unable to fly, but knowing there's someone to take care of her.
