מורן
חרובית
להיות אימא לעטלף ❤
אספר לכם על חרובית, תוך כדי שהדמעות זולגות והגעגוע לא משחרר.
חרובית הגיעה אלי, עם שבר מדרגה בגב ללא כל סיכוי לחיות.
עטלפה מבוגרת, אפשר לומר זקנה. משותקת בכל חלק גופה התחתון ללא שליטה בצרכים או יכולת לזוז.
אבל אהבה... אוי כמה אהבה היא היתה מפיצה לעולם.
ההתאהבות בנינו היתה מיידית, בלתי מוסברת.
חרובית היתה מודה על כל שנייה שהיא חיה.
כל לילה לפני השינה, הייתי מקבלת נשיקות אהבה...
אחרי יומיים, היא כבר לא היתה מוכנה לישון בלי להרגיש אותי.
תארו לכם לישון עם עטלפה על הצוואר, כמה מפחיד בטעות לזוז בלילה.
אבל כמו שהיא לא יכלה בלעדי, אני לא יכולתי בלעדיה. כל שעה הייתי מוציאה אותה רק כדי לנשום אותה לעוד שנייה...
ולישון? אם היא לא עלי, להריח אותה... לא יכולתי להירדם.
חרובית לא היתה איתי הרבה זמן, אבל הקשר שהיה בנינו... אין לו תחליף.
וכנראה שגם לא יהיה.
חרובית נשמה את הנשימה האחרונה שלה כשישנה עלי והרגישה שדי.
הלכה ולקחה איתה חלק מהלב שלי איתה.
נשאר לי רק להודות ליקום ששלח אותה אלי ולהודות לחרובית שהזכירה לי מה היא אהבה אמיתי.
כואבת שהלכת... אבל תמיד תישארי חלק ממני.
חרובית שלי ❤
Moran